ביה"ד הארצי אינו רשאי להחמיר ענישה באין ערעור על גזר הדין

השופט ע' פוגלמן:

           לפנינו ערעור (על"ע 1209/06) על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין בישראל (להלן: בית הדין הארצי) בתיקים 112/03, 33/04, 34/04, 38/04, 45/04 אשר ניתן ביום 3.1.06, בגדרו נגזר על המערער עונש השעיה בפועל לשלושים חודשים, ועונש השעיה על תנאי לשנים-עשר חודשים, לתקופה של שלוש שנים. כן חויב המערער לשאת בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח. העונש האמור נגזר על המערער ביחס לכלל התיקים שנדונו לפני בית הדין הארצי, למעט אחד מן התיקים (בד"א 112/03) אשר נקבע כי יוחזר לדיון לפני בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב (להלן: בית הדין המחוזי).

           כן מונח לפנינו ערעור נוסף שהגיש המערער (על"ע 9308/05) בו משיג המערער על החלטת בית הדין הארצי מיום 18.8.05, בגדרה נדחה ערעורו בתיק בד"א 38/04 על  הרשעתו על ידי בית הדין המחוזי. נעיר, כי כפי שנטען בדיון לפני בית הדין הארצי ביום 20.11.05, לא היה מקום להגיש מלכתחילה ערעור נפרד ביחס להרשעה, והיה על המערער להמתין עד לסיום ההליך כולו, ולכלול בערעור את השגותיו על ההחלטה מיום 18.8.05.

על"ע 11571/04 (בד"א 45/04)

1.        מלכתחילה, נוהלו ההליכים השונים הנוגעים למערער, אשר היו תלויים ועומדים לפני בית הדין הארצי, בנפרד. באחד מן ההליכים (בד"א 45/04) ניתן פסק דין ביום 21.11.04. על פסק הדין הוגש ערעור (מטעם המערער שלפנינו) לבית משפט זה (על"ע 11571/04).

           בדיון בערעור שנערך ביום 14.2.05 הסתבר כי לפני בית הדין הארצי תלויים ועומדים הליכים נוספים הנוגעים למערער. לפיכך החליט בית המשפט - מטעמי יעילות - לקבל את הערעור, וקבע כי בית הדין הארצי יידרש לכל ההליכים בעניינו של המערער במשותף. כלשון פסק הדין:

"במהלך טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין, הסתבר כי לפני בית-הדין הארצי למשמעת של הלשכה תלויים ועומדים שלושה הליכים שהמערער מעורב בהם: בד"א 112/03, בד"א 33/04 ובד"א 34/04.

נראה לנו שלא יהיה זה ראוי שנדון בעירעור, התלוי ועומד לפנינו כהיום הזה, בנפרד מאותם שלושה הליכים התלויים ועומדים לפני בית-הדין הארצי. ... נראה לנו שלא יהיה זה ראוי לפעול בשיטת הסלאמי ויהיה זה נכון להידרש לכל ההליכים בצוותא-חדא. ...         

 מטעמים אלה של יעילות, ומטעמים אלה בלבד, אנו מחליטים לבטל את גזר-הדין שגזר בית-הדין הארצי למשמעת על המערער, ואנו מוסיפים ומחליטים להחזיר את הדיון בגזר-הדין לבית-הדין הארצי למשמעת.

נמליץ לפני בית-הדין הארצי למשמעת, כי אותו הרכב עצמו יידרש לכל ההליכים שהזכרנו למעלה, ובנוסף להם לגזר-הדין בענייננו-שלנו. בסופו של ההליך, אפוא, ייתן בית-הדין הארצי את דעתו על העונש הראוי שיש להשית על המערער - אם יחליט להשית עונש - בתיתו דעתו לכל ארבעת ההליכים ולאצילתם אהדדי. כך תושג יעילות בהליכים, כך ייעשה צדק.

 נבקש מבית-הדין הארצי למשמעת כי יעשה כמיטבו לקבוע את שמיעת כל ארבעת ההליכים ולהכריע בהם במהירות ככל הניתן".

           בהמשך להחלטה זו נדונו כל הערעורים שהיו תלויים ועומדים ביחס למערער במשותף לפני בית הדין הארצי, וניתנו פסק הדין וההחלטה העומדים לדיון לפנינו. נעמוד כעת, בתמצית, על עיקרי ערעורים אלה.

בד"א 45/04

2.        בית הדין המחוזי (בד"מ 40/04) הרשיע את המערער בעבירות של הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח; התנהגות שאינה חברית כלפי חבר למקצוע; עיכוב מסמכים של הלקוח שלא כדין; פגיעה בכבוד המקצוע; והתנהגות שאיננה הולמת את מקצוע עריכת הדין. כל אלה עבירות לפי סעיפים 53, 54, 61, 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן: חוק הלשכה), וכללים 2, 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986 (להלן: כללי האתיקה). הרקע לפרשה זו - התקשרות בין המערער לבין בני זוג על מנת שיטפל ברישום זכויות במקרקעין על שמם. המערער לא השלים גם לאחר כשש שנים את רישום הזכויות, התעלם מפניות לקוחותיו ובאת-כוחם, לא מסר מסמכים חזרה ללקוחותיו על אף דרישותיהם ואף לא הגיב לפניות הקובל שנשלחו אליו.

           בית הדין המחוזי גזר על המערער עונש השעיה בפועל לשלושה חודשים, וכן הטיל עליו לשלם את הוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח. בית הדין הארצי הקל בעונש וגזר על המערער עונש השעיה בפועל לחודש, וכן השעיה על תנאי לחודשיים, לתקופה של שנתיים. המערער ערער, כאמור, לבית משפט זה (על"ע 11571/04) ובהמשך לכך בוטל גזר הדין ואוחד הדיון בכל התיקים בעניינו.

בד"א 33/04; 38/04

3.        בית הדין המחוזי (בד"מ 14/04) הרשיע את המערער בעבירות של הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח והפרעה לבית המשפט לעשות משפט; העדר יחס של כבוד ופגיעה בכבוד בית המשפט; הפסקת טיפול בעניין של לקוח מבלי למנוע פגיעה בלקוח; עיכוב מסמכי הלקוח שלא כדין; מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין; והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. כל אלה עבירות לפי סעיפים 53, 54, 61, 88 לחוק הלשכה וכללים 2, 13, 32 לכללי האתיקה.

           הרקע להרשעות אלה - תביעה שהגיש המערער בשם לקוחה (המתלוננת) לבית משפט הנעדר סמכות מקומית. המערער ניתק את קשריו עם המתלוננת, ועל אף עשרות נסיונות לאתרו והודעות מצידה, לא יצר עמה קשר. על אף פניות המתלוננת, לא מסר לה המערער את תיק מסמכיה, למרות ששחררה אותו מייצוג, לא עדכן אותה בדבר מועד דיון נדחה, ובכך הביא לכך שהוטלו עליה הוצאות. בנוסף לאלה התעלם המערער מפניות הקובל ולא השיב להן.